בע"ה
אחרי שכתבתי על מלכודת השעות קיבלתי כמה תגובות מעניינות. על שתיים מהן רציתי להתעכב.
תגובה ראשונה: "השאלה היתה טובה אבל התשובה פחות – לא היו בה טקטיקות נקודתיות איך להתמודד, אלא תשובות כלליות."
תגובה שנייה: "אני לא יכולה להכניס עובד כי זה לא משתלם. למה? כי זה יקח יותר זמן מלעשות."
כששאלתי – "האם את מבינה שזה יקח אכן יותר זמן, נגיד פי שלוש, אבל יחסוך בעתיד הרבה יותר?" היא ענתה: "נכון, אבל בינתים מפסידה לקוחות."
מה המשותף לשתי התגובות האלו?
מה שבלט לי הוא טווח ההסתכלות. האם אתה מסתכל לטווח קצר או ארוך?
כשאני מסתכל מטר קדימה – המבט שלי למטה. כשאני מסתכל לטווח ארוך – אני מרים את הראש.
זה גם מטאפורי – היכולת להרים ראש, ללכת לשינוי מהותי, תלויה ביכולת לראות גם את הטווח הארוך.
שימו לב, גם – ולא רק. כי צריך לשים לב גם איפה מניחים את הרגל הבאה ולא ללכת עם הראש בעננים. אבל השאלה היא עד כמה אתה שקוע בשוטף ועד כמה אתה מסוגל לשקול שיקולי טווח ארוך.
האם הטקטיקה שאתה מחפש תפתור את הבעיה לטווח ארוך? או שהיא רק תרגיע אותך לרגע?
האם המבט שלך על אבדן לקוחות מחר – מאפשר לך לדאוג להרבה יותר לקוחות בעתיד? או שאתה הולך להתקע על אותו מקום לאורך ימים?
תחשבו לא רק איך מתנהלים כעת, בחודש-חודשיים הקרובים. תחשבו גם איך אתם רוצים שהעסק יראה בעוד שנה, שנתיים. ומה אתם צריכים לעשות היום – כדי שאז הוא אכן יראה אחרת.
לפעמים השינוי הכי חשוב זה פשוט להרים את הראש. ולהתחיל לחשוב קצת יותר רחוק.
בהצלחה!
יהושע
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן. להצטרף לרשימה