בע"ה
"ושלא יצטרכו עמך בית ישראל בפרנסה זה לזה"
כך מתפלל הכהן הגדול בצאתו בשלום מן הקודש.
אבל בעסק אנחנו תמיד צריכים אחד את השני, לא?
איזה בעל עסק יסתדר בלי לקוחות?
אלא שזו בדיוק הנקודה:
אם אני חי בתחושה שאני זקוק ללקוחות,
אז גם אם אני בעל עסק,
בפנימיות אני נזקק.
ואם במקום זה אני חי בתחושה שהפרנסה משמיים,
וממילא התפקיד שלי בעסק זה לעזור ללקוחות,
אז אני באמת לא נזקק.
אני נותן.
כשפרסמתי את זה אתמול,
פנה אלי אחד הקוראים ואמר:
"אני מסכים איתך בעמדה הנפשית,
אבל זה לא קל לשחרר,
כשבאמת חסר כסף כדי לסגור את החודש."
זו שאלה מצוינת.
וזה תלוי בשאלה אחרת.
מה אתה חושב שבאמת קורה?
האם הפרנסה באמת תלויה בלקוחות?
או שהיא רק תוצר לוואי,
הדרך של ה' למשוך אותך לעשות משהו טוב בעולם?
אם השני נכון, קל יותר לשחרר.
ומה שעוזר עוד,
זה לשים לב שכשאתה משחרר,
הרבה יותר קל לך למכור
וללקוחות לקנות.
ולכן זה לא רק עניין של אמונה,
זו גם פרקטיקה פשוטה.
שנזכה לשנה שלא נצטרך זה לזה!
חג שמח,
בהצלחה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן. להצטרף לרשימה