בע"ה
לקוח שאני מלווה, דוד, בעל עסק עצמאי,
אמר לי בפגישה משפט שלא יצא לי מהראש:
"אני עושה הכל. אני מעורב בהכל.
ולכן אני עושה את הכל ב-50 אחוז, ב-80 אחוז.
אף פעם לא 100."
הוא דיבר על עצמו.
אבל הוא תיאר את רוב בעלי העסקים שאני פוגש.
בעסק, 50%.
בבית, 50%.
עם הילדים, 50%.
עם עצמך, בכלל לא.
כשאתה בעבודה, הראש על מה שמחכה בבית.
כשאתה בבית, הראש על מה שלא נגמר בעבודה.
אתה נמצא בכל מקום.
אתה לא באמת נוכח בשום מקום.
דוד המשיך ואמר:
"הבטריה שלי, אני טוען כל לילה 100 אחוז.
וזה נגמר בריק.
על דברים שאני יכול להטיל על אחרים."
הבטריה נטענת מלא בכל לילה.
והיא נגמרת מהר.
דוד מגיע הביתה מותש.
הוא לא מצליח לתת בעסק את מה שהוא רוצה.
לא מצליח לתת בבית.
ובמיוחד, לא נותן לעצמו.
הוא נותן הרבה.
זה פשוט לא מספיק לכל מה שחשוב לו.
רוב האנשים חושבים שהפתרון הוא להספיק יותר.
אבל תחשוב רגע:
אם אתה כבר נותן את כל מה שיש לך,
לאן ה"יותר" יביא אותך?
יש כיוון אחר, שמתאים בדיוק למצב הזה,
שבו אתה כבר נותן כל מה שיש לך וזה לא מספיק.
בהצלחה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן.
להצטרף לרשימה