בע"ה
יש לי לקוח, עסק שגדל יפה,
שהצעד הבא שלו הוא לקחת מזכירה.
שישה חודשים הוא בורח מזה,
וכל פעם בתירוץ אחר.
פעם המערכת עוד לא בנויה,
פעם אין מי שילמד אותה את העבודה,
פעם זה פשוט לא הזמן.
בפגישה האחרונה העמדתי את זה מולו,
ושאלתי אותו –
מה באמת מפריע לך?
והוא ענה:
"תשמע, כל החיים ברחתי ממסגרות.
החופש הוא הדבר הכי חשוב לי.
מזכירה קבועה תכבול אותי."
אמרתי לו:
תראה, אני יכול להגיד לך
שתתגבר ותפרוץ את החסם,
וזה לא יעזור.
זה מה שניסית שישה חודשים,
ואנחנו תקועים באותו מקום.
במקום זה,
בוא נסתכל עוד פעם על המילה חופש.
כי יש כאן שני דברים שונים
שקוראים להם אותו שם.
יש חופש ממסגרת.
זה החופש לקום בבוקר
ולהחליט מחדש מה קורה היום.
ויש חופש ללכת על מהלך עד הסוף.
זה החופש של מי שיודע
שאם הוא ישקיע לבנות מערכת שעובדת,
אם הוא לכאורה יכבול את עצמו –
בעצם הוא יקבל את החופש
לעשות את מה שהוא אוהב,
ולא לכבות שריפות כל היום.
זה חופש הרבה יותר אמיתי.
כלומר –
מי ששומר כל הזמן על הראשון,
מוותר על השני.
והיפה זה שהוא מבין את זה כבר,
כמו שהוא אמר לי בעצמו –
"ברגע שהדברים יושבים בשבלונות,
אני פנוי.
אני לא צריך להחזיק בראש מה נפל."
זה החופש השני, במילים שלו.
הוא פשוט לא קרא לו בשם.
והרעיון הזה נמצא כבר אצל חז"ל:
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
דווקא מי שמקבל על עצמו את העול,
הוא זה שמייצר לעצמו חירות אמיתית.
החירות לבנות משהו אמיתי,
ולא לפחד מהתחייבות.
שנזכה להרגיש חופשיים
לקבל על עצמנו עול מלכות שמים
בראש השנה הקרוב, אמן.
ובעסק,
שנזכה לבנות את המערכות ואת הסדר
שמשחררים אותנו לעשות
את מה שבאמת חשוב ומה שאנחנו באמת רוצים,
ולא כובלים אותנו.
בהצלחה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן.
להצטרף לרשימה