בע"ה
יש משפט שאני מאד אוהב:
עדיף הצלחות קטנות מאשר כשלונות גדולים.
אבל כשחושבים על זה עוד פעם, יש כאן קאצ'.
כי לכשלון הגדול יש יתרון אחד:
הוא אומר שהלכת בגדול.
ויש משפט אחר, שמצביע בדיוק על הנקודה הזו:
עדיף כשלונות גדולים מאשר חלומות במגרה.
כלומר, הצלחות קטנות הן מאד טובות.
אבל בוויתור על הסיכון טמון סיכון אחר:
לוותר גם על החלומות.
מי שיפתור לנו את הדילמה זה הרבי מליובאוויטש,
שהגדיר יעד שמשלב את השניים, ובלשונו:
"אורות דתוהו בכלים דתיקון".
אורות דתוהו הם חלומות גדולים כל כך,
שאני מרגיש שאם אלך עליהם,
המציאות שלי תיפול לתוהו ובוהו.
ודווקא את החלומות האלה, אומר הרבי,
אני רוצה שתנסו להכניס לכלים דתיקון.
לכלים מסודרים, שאפשר להתקדם איתם.
רוצה לומר –
תחלמו את החלומות הכי גדולים,
ותמצאו את הצעדים הקטנים שיאפשרו לממש אותם.
אנחנו עכשיו באלול,
זה זמן של חשבון נפש,
גם על השנה שעברה, ובעיקר לקראת השנה הבאה.
אז הנה שתי שאלות
שיעזרו לנו להיערך טוב יותר לשנה הקרובה:
מה החלום הגדול ביותר שאני יכול לחלום?
ומה הצעדים הקטנים ביותר שאני יכול לעשות כדי לממש אותו?
תרשמו אותן על דף, לפני ראש השנה.
לא בראש. על דף.
שתהיה שנת תשפ"ז שנה של חלומות גדולים,
ושל עשייה מסודרת שמצליחה להכיל אותם.
בהצלחה!