בע"ה
הלילה הוא ליל סליחות ראשונות
[לאשכנזים. בני עדות המזרח כבר מתחילת החודש, כמובן].
חשבתי לעצמי,
מה אנחנו הולכים לחדש בסליחות האלו?
ואז נזכרתי בשיחה שהיתה לי
לפני כמה חודשים עם לקוח.
עסק שגדל יפה, כמה עובדים,
בן אדם שיודע מה הוא עושה.
שאלתי אותו על אחד המוצרים שלו,
והוא ענה לי:
"אני חושב שזה כבר לא נמכר טוב."
אני חושב.
שאלתי אותו מתי הוא בדק,
והתשובה הייתה שהוא לא בדק.
הוא חשב את זה כבר שנה וחצי.
וכשפתחנו את המספרים,
התברר שהוא צדק לגמרי.
וגם התברר כמה זה עלה לו
בשנה וחצי שבהן הוא רק חשב.
עכשיו, אני רוצה להגיד משהו להגנתו,
כי זו לא עצלות ולא חוסר אכפתיות.
אנחנו נמנעים מלבדוק דווקא את הדברים
שאנחנו כבר חושדים בהם.
כי כל עוד זו מחשבה, אפשר לחיות איתה.
ברגע שפותחים את המספרים,
המחשבה הופכת לעובדה,
ואז צריך לעשות משהו.
ההימנעות הזאת נוחה מאוד לטווח הקצר,
והיא יקרה מאוד לטווח הארוך.
ועכשיו תחשבו על הלילה הזה.
הרי אנחנו לא מגלים הלילה
שום דבר חדש על עצמנו.
כל הכוח שלו הוא שאומרים בקול
את מה שידענו כל השנה.
ולעסק שלכם מגיע בדיוק אותו דבר,
כי גם שם יש דבר אחד שאתם כבר יודעים
ועוד לא אמרתם אותו בקול.
לקוח שחייב לכם ולא רדפתם אחריו.
עובד שכבר חצי שנה לא עובד,
ואתם דוחים את השיחה לחודש הבא.
מחיר שאתם יודעים שהוא נמוך מדי.
אז תחשבו על משהו אחד שאתם יודעים,
ועוד לא פתחתם את המספרים כדי לבדוק אותו.
ואל תפתרו אותו הלילה.
הלילה יש דברים חשובים יותר.
רק תכתבו אותו על פתק,
ותשימו את הפתק איפה שתראו אותו ביום ראשון.
לפעמים כל מה שחסר לדבר כזה
הוא שמישהו סוף סוף יכתוב אותו.
כתיבה וחתימה טובה,
לכם ולבתים שלכם.
בהצלחה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן.
להצטרף לרשימה