בע"ה
מה אתם אומרים, מתי זה "אחרי החגים"?
האם זה עכשיו, ממש אחרי שמחת תורה? או שיש עוד אופציות?
בחב"ד, מסתבר, יש שלוש תשובות לשאלה הזאת.
ויעקב הלך לדרכו
יש בחב"ד מנהג יפה: אלפי חסידים מכריזים בסיום תפילת ערבית "ויעקב הלך לדרכו".
למה זה יפה בעיניי? כי זה בא לומר שאנחנו לא סתם עוברים פאזה מחג לחול, שסיימנו עם החגים ועכשיו קדימה הסתער – ושוכחים מה שהיה. אלא – אנחנו לוקחים איתנו את כל מה שקיבלנו בחגים בתור צידה לדרך.
ואיך זה קשור לשאלה שלנו?
מתברר שאת ההכרזה הזו מכריזים לא פעם אחת אלא שלוש פעמים: במוצאי שמיני עצרת, במוצאי שבת בראשית, ובז' חשוון כשמתחילים לשאול על הגשמים.
זה בעצם אומר שאנחנו לא יוצאים לדרך רק במוצאי שמחת תורה. אנחנו יוצאים שוב במוצאי שבת בראשית, ושוב בז' חשוון.
למה זה חשוב? כי לפעמים צריך להשקיע זמן בקליטה פנימית של מה שקיבלנו בחגים. ובעיקר – איך אנחנו לוקחים את זה להשפיע על העשייה שלנו ביום-יום.
אז מצד אחד, אנחנו מרגישים שנכנסים כבר היום לעשייה. לא מחכים רגע. מנצלים את החורף הארוך לעשייה עמוקה וטובה.
מצד שני, אנחנו מקדישים גם את הזמן וגם את המקום בנפש כדי לעבד את החגים. את האורות שקיבלנו. את ההחלטות הטובות. את ההרגשות. למשהו שנוכל לעבוד איתו.
הזוהר הקדוש אומר שחודש חשוון נקרא "מר חשוון" על שם השפתיים המרחשות. בחסידות אומרים שהן מרחשות את המנגינות של התפילות של הימים הנוראים.
בלשון שלנו: אנחנו רוצים שבעשייה שלנו, כשאתה יוצא לדרך, תורגש מנגינת החגים. ההתרוממות שחשנו. הקשר הגלוי עם ה'.
בשביל זה צריך לארוז כשיוצאים לדרך. וזה לוקח זמן.
בברכת "ויעקב הלך לדרכו". שיהיה חורף בריא של עשייה פורה, בהשראת כל מה שקיבלנו בתשרי.
יהושע
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן. להצטרף לרשימה