בע"ה
הקטע הזה נכתב בימים שלקראת בחירות במדינה. אבל האמינו לי, התובנות שבו רלוונטיות לא פחות בכל יום ויום. וכמו תמיד אצלנו – במיוחד בעסקים…
התקשורת, המועמדים, וקצת לפעמים גם אנחנו – סתם יהודים, עסוקים בימי טרום בחירות בשאלה – במי לבחור. רבים מהציבור שואלים את עצמם גם – האם בכלל לבחור? יש כאלו שלא רוצים להיות שותפים בכלל במה שקורה שם בכנסת, ויש כאלו שעקרונית היו רוצים להיות שותפים, אבל מרגישים שלבחירה שלהם אין כלל משמעות. כולם ממילא אותו דבר, פחות או יותר. ובכלל, מה כבר משנה קול אחד לכאן או לשם.
כנגדם, יש כאלו שעושים את המינימום – פעם בארבע שנים (או פחות, כמסורת במדינה), ניגשים לקלפי ומשליכים את הפתק הכי טוב או הכי פחות גרוע לתוך התיבה. ויש גם כאלו שמחליטים לעשות יותר, ולפעול לעומק כדי לשנות את המצב מיסודו.
לא ניכנס כאן לשאלות הפוליטיות והאידאולוגיות של המדינה, ובמקום זה נשאל: בעסק שלך, מי אתה בוחר להיות? איזה טיפוס, ואיזה דפוס פעולה, אתה רוצה לסגל לעצמך?
אסביר קצת יותר למה אני מתכוון. בכל עסק שאני נכנס אליו לשיחה ראשונית, פעמים רבות גם אחר כך, אני שומע הרבה מאד על תנאי השוק. יש מתחרים, חלקם גדולים הרבה יותר ממך. יש מיתון, או האטה במשק. יש משבר. יש מחירי שוק שאי אפשר לעבור. יש דברים שפשוט לא עושים אותם. למה? ככה. יש עובדים שאי אפשר להניע לפעולה. ובכלל, כל העובדים הם כאלו. יש חובות. יש מלאי שאי אפשר להיפטר ממנו. ויש ויש ויש ויש. כל אחד יכול להוסיף לרשימה העגומה הזו את הדברים שלדעתו אי אפשר לשנותם.
את זה פוגשים בכל עסק. זה נתון. אבל מכאן ואילך עולה השאלה – מה אתה הולך לעשות עם הנתון הזה?
האם אתה מתכוון להתייאש ולוותר? להתייאש זה יכול להיות פשוט לסגור את העסק, יש כאלו שמתייאשים מראש ופשוט לא פותחים… אבל להתייאש זה יכול להיות גם לשקוע במירוץ החיים ולוותר על התקווה ועל החלום להגיע למקום טוב יותר, לשנות משהו בתנאים שבהם אתה עובד, ולהגיע למצב שאתה בוחר להיות בו.
אני לא קורא כאן לכולם להתחיל לרצות להיות מיליונרים. אני לא מאמין בזה. רוב הציבור שייך למעמד הבינוני, וזה מקום מצוין להיות בו. יש כאלו שיתעשרו, הם המיעוט. כך זה היה עד היום, וכך זה גם יהיה הלאה. אבל זה לא אומר שכל מי שנשאר, רוב הציבור כמו שאמרנו, צריך להיאבק על הפרנסה, זה לא אומר שצריך לעבוד עם אנשים שלא נעים לך לעבוד איתם, לעשות דברים שאתה לא אוהב או להתפשר בלי הפסקה על מה שאתה רוצה. ממש לא.
תיקון העולם, ישובו של עולם, הוא כאשר כל אחד נמצא במקום המתאים לו, כל אחד מוצא את המקום הזה, או מייצר אותו. השאלה היא האם אתה בוחר להגיע לשם – או שאתה חושב שבעצם במצב הנוכחי אין לך את הבחירה. שימו לב: אף אחד לא בוחר להישאר במצב דיעבדי. השאלה היא לא באיזה מצב אתה בוחר להיות. השאלה היא האם אתה בוחר. כמו שכתוב בתורה: ובחרת בחיים. אם בחרת – זה בחיים. ומה לגבי האפשרות השניה? בה לא בוחרים. אליה מתגלגלים.
זה נשמע לפעמים קצת רחוק. אבל בפועל, עסק אחרי עסק, כשאני רואה מה קורה למי שמחליט לפתוח את הראש ולחשוב אחרת, לבחור את דרכו במקום להתגלגל – אני מופתע מחדש עד כמה אפשר לייצר מה שנראה כמו יש מאין.
זה לא קל, בדרך כלל. זה כרוך בדרך כלל בעבודה קשה. אגב, פעמים רבות זה לא כרוך בעלויות גדולות. אבל זה כן דורש עבודה, נכונות להיות יצירתי, סבלנות (זה לא תמיד קורה מהר), אופטימיות – ובעיקר, זה דורש להסכים לבחור את המקום שלך, כל יום מחדש.
תרגיל לבית:
לא הייתי רוצה שהמאמר הזה "יעבור לכם ליד האוזן". הייתי שמח אם תנסו ליישם. אז יש לי הצעה בשבילכם:
מחר בבוקר, שימו צלצול בשעון או בטלפון, פעם בשעה. כבד לכם? אז פעם בשעתיים שלש. אתם יודעים מה? פעם אחת בבוקר ופעם אחת אחה"צ.
כשתשמעו את הצלצול, תעצרו לרגע את העבודה, ותשאלו את עצמכם: האם מה שאני עושה עכשיו, זה מה שאני בוחר לעשות? אם כן – מצוין. המשיכו. אם לא, שאלו את עצמכם: במצב הנתון, שאני נמצא בו ברגע זה, מה אני בוחר לעשות? בהתחשב בכל מה שיש לי ואין לי, בכל מה שמפריע ו/או עוזר, בקיצור – במצב הקיים. מה אני בוחר לעשות כעת?
אם תתמידו בתרגיל הזה, אפילו פעם או פעמיים ביום, על אחת כמה וכמה כל שעה – תראו פלאים.
בהצלחה!
ואל תשכחו לשתף ולספר איך היה!
יהושע
נ.ב – אהבתם? העבירו את הקישור הלאה, או שתפו!
תודה מראש!