התחושה שהיינו רוצים לתת
כמה שיותר בזול או בחינם
אבל אנחנו מוכרחים לקחת כסף
מכל מיני סיבות צדדיות
היא אחת התחושות המעורבות
שאנחנו פוגשים הרבה מאד
אצל בעלי עסקים
[בעיקר אצל בעלי עסקים קטנים,
אבל האמת –
גם הרבה מהגדולים הרגישו כך בעבר,
אלא שהסיחו מזה את הדעת ביעילות…]
אחד המקורות החשובים להסבר
למה חשוב לקחת כסף בעבור השירותים שאנחנו נותנים
נמצא בפרשת השבוע,
ומי שלימד אותנו את זה היה אחד מתלמידי הבעש"ט,
רבי מנחם מנדל מבאר
(ואת הלימוד העביר לנו עוד רבי מנחם מנדל חשוב –
הלא הוא הרבי הצמח צדק מלובביץ', בספרו דרך מצוותיך).
רבי מנחם מנדל היה מגיד שהסתובב בעיירות ודרש,
אבל היה לו מנהג מוזר –
הוא לא הסכים לדרוש אם לא שילמו לו כסף.
לתמיהת הקהל,
הוא הסביר שהצורך בכסף הוא הדרך של ה'
להנחות אותנו היום, כשאין לנו כבר נבואה,
ולהניע אותנו לעשות דברים שהוא רוצה שנעשה.
הכסף הוא בעצם מעין כרטיס כניסה מהקב"ה
לתוך פרויקט או עסקה שאנחנו רוצים לעשות.
כי בלי שישלמו לנו, אם אין לנו אינטרס –
אז מי אמר שאנחנו בכלל צריכים להיות כאן?
זה מאד בולט במקצועות הייעוץ והטיפול,
שם העקרון שצריכה להיות הזמנה מהנועץ או המטופל להכנס פנימה
הוא ממש קריטי.
אבל זה נכון עקרונית גם בכל עסק שהוא.
מאיפה ר' מענדיל לקח את זה?
ממצוות שילוח הקן.
הולך יהודי בדרך, ורואה הזדמנות עסקית –
קן עם גוזלים. נו, אפשר להרוויח כאן משהו.
אומרת לו התורה – זו יכולה להיות מצווה,
בשני תנאים:
אם יש שם גם אם וגם בנים.
ומסביר ר' מענדיל, שהאם – היא הסיבה, האינטרס
והבנים – הם התוצאות הטובות שנולדות ממה שאני עושה.
אז אם יש גם אינטרס, וגם משהו טוב שיצא מזה –
יש מצווה להכנס לזה. ואם לא – אז לא.
אבל – יש עוד חלק למצווה.
אחרי שהחלטנו לקחת את הקן, להכנס לעסקה
צריך לשלח את האם – להתעלם מהאינטרס
ולקחת את הבנים – להיות עסוק רק בעשייה עצמה.
כך גם בעסקים:
את האינטרסים סוגרים במסגרת של העסקה.
מוודאים שכולם מרוויחים.
ואז – עוברים להיות עסוקים בעשיית הטוב.
בשיעור הזה חשוב להזכר מדי פעם.
גם בשביל לתת לנו את המבט הנכון על הרווחים שלנו
וגם בשביל לזכור לשלח את האם ולקחת את הבנים.
בהצלחה!