עמוס כל טוב או עמוס לעייפה?

בע"ה

לפני שבוע קרה לי משהו שהסב את שימת ליבי לנושא הזה באופן מיוחד. מישהו ביקש פגישה, ואני עניתי שעקב עומס אוכל להפגש איתו רק בעוד מספר שבועות. גם אתה? הוא אמר באכזבה. אחת הסיבות שאני רוצה להפגש אתך זה כדי לסדר את העומס שיש עלי. ואם גם אתה עמוס, מה התועלת שתצמח לי ממך?

הביקורת הזו גרמה לי להזכר במקרה הפוך בדיוק, שקרה לי לפני חדשיים או שלשה. גם אז הייתי עמוס, וגם אז דחיתי לקוח שביקש להתחיל לעבוד איתי למשך זמן. אלא שהלקוח ההוא הגיב בדיוק הפוך: סבתא שלי אמרה לי, כך הוא אמר, תמיד תחפש לעבוד עם מי שעמוס. אם הוא עמוס – כנראה יש לזה סיבה טובה. וזה שאיננו עמוס – גם לזה כנראה יש סיבה טובה…

מי לא עמוס?

האנקדוטה הכפולה וההפוכה הזו גרמה לי להרהר בשאלת העומס. חשבתי לעצמי, האם אני מכיר מישהו שאיננו עמוס? הרבה פעמים אני שומע טענות בדבר עומס מלקוחות שלי. לפעמים הטענה היא שהלקוח עמוס ולכן איננו יכול לעשות את מה שסיכמנו שיעשה, לפעמים הטענה היא שהלקוחות שלו עמוסים – ולכן הם לא יעשו משהו שחשבנו שכדאי להם לעשות, ולפעמים העומס כל כך גדול שכבר אין טענות, פשוט לא מספיקים וזהו. חיים בתוך המציאות של חוסר ההספק, ומיואשים בקשר לכך.

לפעמים התחושה היא שהעומס הוא סובייקטיבי בלבד. לכל אחד יש מעין צורך להיות עמוס. אם אני לא עמוס – אולי אני לא חשוב, ואת זה אף אחד לא אוהב להרגיש. אבל ברוב הפעמים, אם מדובר באדם מבוגר ובעל משפחה, העומס הוא מוחשי מאד. בית, ילדים, עבודה, בית הכנסת ובית המדרש – והנה יש לכל אחד כבר רשימה מספיק ארוכה של מטלות למלא הרבה יותר מהזמן שיש לו.

ובמקביל, לכולם יש גם רצון שלא להיות עמוסים. אנחנו לא אוהבים את התחושה שאין לנו זמן. כמעט כל בעל עסק שבא להתייעץ מבקש למצוא נוסחה שבה יהיה לו זמן רב יותר מחוץ לעסק, בלי לפגוע בפרנסה. אז מה האמת? אנחנו רוצים להיות עמוסים, או שלא?

לנצל את הזמן

נראה שכמו תמיד, התשובה היא גם כן וגם לא. אנחנו רוצים להיות עמוסים, כי לכל אחד מאתנו יש זמן קצוב בעולם הזה, והוא רוצה לנצל אותו עד תום. אבל אנחנו לא רוצים שהעומס יפגע ביכולת התפקוד שלנו, יגרום לנו לעשות דברים ברישול או בצורה לא טובה, ובעיקר לא רוצים שהעומס ישבש את סדר העדיפויות שלנו. רוצים להיות עמוסים בדברים הנכונים ולא בדברים הלא נכונים.

לבחור במה להיות עמוס

כשאנו מבינים זאת, עשינו כבר את חצי הדרך לפתרון. כי בעצם, המשמעות של ההבנה הזו היא שאנחנו צריכים להגדיר אחרת את הבעיה. לא איך להפטר מהעומס, אלא איך לבחור במה להיות עמוס, ועד כמה. אני רוצה להיות עמוס באופן תמידי, אבל אני לא רוצה שהעומס יגרום לזה שלא אוכל לקחת קצת מנוחה כשהיא נדרשת, ולא רוצה שהעומס יגרום לי להתבלבל ולעשות את הדברים הלא נכונים.

השלב הבא הוא – להגדיר את סדר העדיפויות שלי. הן בתוך העסק, והן בחיים בכלל. אני רוצה להיות בבית זמן מסוים, אני רוצה ללמוד ולהתפלל זמן מסוים, ואני רוצה לעבוד בעסק זמן מסוים. בתוך המסגרת של העסק, אני רוצה לבחור מה הדברים שנכון שייעשו, ושנכון שאני אעשה אותם, ומה הדברים שאפשר לוותר עליהם או להאציל לאחרים.

אין ספק שהדרך לשם אורכת זמן. לא ביום אחד נגיע למצב בו אנחנו עושים בדיוק מה שאנחנו רוצים. אבל זה המצפן שלנו, ולשם אנחנו מכוונים. כך נוכל להסתכל על עצמנו בעוד תקופה ולהרגיש עמוסים כל טוב, ולא עמוסים לעייפה.