לפני שלשה שבועות, תוך כדי שאני צועד ברחובות תל אביב בדרך ליום השתלמות, קיבלתי טלפון מחבר.
תשמע, הוא אומר, יש לי משהו שתפור בול עליך. פנו אלי ממערכת עולם קטן, ויש להם איזה שאלה ששלחו להם על שותפות עסקית, ומחפשים מי שיענה. מתאים לך?
למה לא? זה באמת תחום שאני מתעסק בו. כמה דקות אחרי כן, קיבלתי טלפון מהמערכת, ואז התברר לי שאת התשובה הם צריכים לקבל תוך שעות בודדות. ואני כזכור ביום השתלמות, ובלי מחשב נייד.
קצת היססתי, אבל בסוף החלטתי ללכת על זה. בהפסקת האוכל פשוט שאלתי ממישהו שם איזה טאבלט עם מקלדת, קיבלתי את השאלה ועניתי – שעה וחצי אחרי הטלפון הראשון, התשובה כבר היתה אצלם.
מטבע הדברים, תשובה שנשלפת כך לא יוצאת מאה אחוז שלמה. ובאמת, קצת אחרי כן כששוחחתי על התשובה עם מי שמדריך אותי בכל נושא הליווי העסקי – הרב יצחק שפירא, היתה לו תוספת משמעותית להוסיף.
אז לכבודכם, הנה גם השאלה ששאלו בעולם קטן, גם התשובה שהתפרסמה שם – וגם השלמה לתשובה, שתשפוך קצת יותר אור על מה שנכתב.
בבקשה:
שאלה: כדי להרוויח קצת כסף במהלך הלימודים, החלטתי למכור ספרים בישיבה [אפשר ללכת על דוגמא אחרת כמובן]. העניין הוא שיש לי חבר טוב ואני מתלבט אם להיכנס איתו לסוג של שותפות – אני גם חושש ממה שכולם אומרים שלא מערבבים חברות ועסקים כדי לא להרוס את החברות וגם מתלבט באופן כללי על הכדאיות שלי בעניין. אשמח אם תוכלו לעזור בכמה כיווני מחשבה בהחלטה הזו.
זו התשובה שהתפרסמה בעולם קטן:
במשפחתי מספרים על שני חסידים-ידידים שרצו לעשות שותפות. באו לרבי ברוך, הרבהי מסערעט ויז'ניץ, וביקשו שיערוך את הסכם השותפות ביניהם. רבי ברוך לקח דף וכתב עליו ארבע אותיות: א ב ג ד. לתמיהתם של השנים השיב: היסוד לכל שותפות הוא פשוט מאד. אמת תביא ברכה, גנבה תביא דלות. כל השאר הם רק פרטים. אחרי שקיבלנו את האווירה הכללית מהסיפור, אפשר לדבר גם על איך מיישמים אותה בחיים.
שותפות היא אכן עניין מורכב. במהלך החיים יזדמנו לכם מן הסתם הרבה מאד מקרים שלא תוכלו לנבא מלכתחילה. לכן מצד אחד חשוב לנסח כללים בהירים שיתנו לכם את הכיוון, ואת הכללים האלו חשוב לנסח בכתב. חשוב גם להגדיר כללים למקרה של סכסוך, למשל – שהכל יהיה על פי דין תורה, ולקבוע בורר מוסכם על שניכים מראש. אבל במקביל – הכי חשוב שתשתיתו את מערכת היחסים שלכם על אותו יסוד שכל מערכת יחסים בין אדם לאדם מושתתת עליו – אמון.
כדאי להתייחס ישירות לכלל שהזכרת, "עסקים לא עושים עם חברים". אני רוצה להזכיר לך, שאתה חושב למכור ספרים בישיבה. האם הקונים לא יהיו חבריך? הלא גם בין מוכר לקונה יכולים להתגלע סכסוכים, והכלל שלא לערב חברים ועסקים מדבר גם על קשר בין לקוחות למוכרים ולא רק על שותפות. ואם נלך רחוק יותר, האם הכלל הזה אומר שלבעל מכולת אסור להיות חבר של לקוחותיו? או לכל בעל עסק? נראה לי שהתשובה ברורה – בודאי שזה לא נכון. יותר מזה, "כל ישראל חברים", והשאיפה שלנו היא להתייחס לכל יהודי כאל חבר. יש חבר קרוב וחבר רחוק, וגם הכלל "כבדהו וחשדהו" נמצא כאן ברקע, אבל השאיפה היא שכל יהודי יהיה חבר.
אז אם הכל טוב, למה כל כך הרבה אנשים כן מזהירים אותך מלעשות עסק עם חבר? התשובה היא שהנושא הכספי נחשב בימינו נושא מאד רגיש. לרוב האנשים יש כלפיו רגישות, למשל – לא מקובל לספר היום ברבים כמה אדם מרוויח, ואפילו בין חברים לא תמיד מוכנים לספר. כל זה בגלל שהכסף נחשב היום למעין מדד כמה אתה שווה. וראוי להזכיר בהקשר הזה את סיפורו המפורסם של רבי נחמן, מעשה מבעל תפילה, ואת המדינה של עשירות שיש שם.
בגלל הרגישות היתירה הזו אנשים מעדיפים לשמור על החברות שלהם "סטרילית", ללא בעיות, ולא לערב אותה בעסקים.
אבל הדבר הנכון יותר הוא ללכת בכיוון ההפוך: תקים עסק, ותנהג בו באמינות, בשקיפות וביושר. אז לא תחשוש לערב בו את חבריך, כלקוחות או כשותפים.
ובכלל, חלק מתיקון העולם קשור גם לתיקון העולם העסקי. לציבור הדתי, הגאה בצדק במפעלים רבים שהקים בתחום החסד ובתחומים רבים אחרים – עדיין אין עולם עסקי, הנוהג על פי התורה. אמנם אתה בחור צעיר שרוצה למכור ספרים בישיבה ולא איל עסקים, אבל תיקון העולם כידוע מתחיל מהיסודות, מלמטה. אתה מוזמן להיות חלק ממניחי היסוד לעולם מתוקן יותר, גם בעולם העסקי.
בהצלחה!
והשלמה:
בעצם, הבעיה בשותפות היא שיש סוג של ניגוד אינטרסים. מצד אחד יש קשר חברי שרוצים לשמור עליו, ומצד שני יש את האינטרס הממוני שבו כל אחד הוא ישות נפרדת עם ארנק נפרד, וכל אחד רוצה את חלקו.
התופעה המוכרת היא שבהתחלה – החברות היא העיקר, ועד כדי שרוצים לעשות שותפות, ובהמשך – ככל שהאינטרס הממוני גדל, החברות הופכת להיות משנית עד כדי שהיא עלולה להיעלם בכלל.
אפשר לדמות זאת לציפור עם גוף ושתי כנפיים. כל אחד מהשותפים הוא כנף אחת, והגוף של הציפור הוא החברות ביניהם.
כאשר עושים שותפות, והשותפות הולכת וגדלה, הרי שכל כנף גדלה בפני עצמה, ואילו החיבור בין הכנפיים – החברות, לא גדלה באותו אופן. כיוון שככל שהכסף מתרבה, מה שבולט יותר הוא דווקא השוני באינטרס, הארנק הלא משותף ופחות החברות התמימה והנאיבית של ההתחלה.
לכן, הפתרון הוא – להגדיל כל הזמן באופן יזום ומודע גם את גוף החיבור בינינו, את השותפות החברית. ככל שהעסק גדל כך צריך לתת שימת לב דווקא גם לחברות האנושית, לאכפתיות הלא אינטרסנטית, שבגללה הלא נועדנו כאן ביחד מראש.
זהו המפתח המשמעותי ביותר להצלחתה של שותפות: שימור הביחד והאכפתיות, והצמחה שלהם, במקביל לצמיחה העסקית הכלכלית.