ובחרת בחיים – על ניהול זמן ומשימות

בע"ה

השבוע העברתי שתי סדנאות בניהול זמן,

בשני מקומות שונים ולשני קהלי יעד שונים.

הייתה שאלה שחזרה על עצמה בשני המקומות:

"מה עושים עם כל מיני דברים שצצים פתאום באמצע היום?"

מכירים את זה?

תכננתם את היום בקפידה.

חשבתם מה תרצו להספיק.

ופתאום – הטלפון מצלצל.

"זה דחוף, חייבים לטפל בזה עכשיו!"

כשזה קורה פעם-פעמיים ביום עם משהו קטן, זה לא נורא.

אבל מה קורה כשרוב היום שלכם

מוכתב על ידי "כיבוי שריפות" כזה?

לפני הרבה שנים, יועץ חכם שהייתי איתו בקשר

שיתף אותי בטיפ פשוט אבל עוצמתי.

הוא אמר:

"כשמתקשר אליי מישהו

ואומר שהוא צריך ממני משהו דחוף,

אני שואל את עצמי –

למי זה דחוף? לי או לו?"

אם זה דחוף לי – אני מטפל בדחיפות.

אם זה דחוף לו – אני לא מזלזל בזה,

אבל בודק איפה אני יכול להכניס את זה

לתוך סדר העדיפויות שלי.

וכאן באה מילת המפתח – סדר עדיפויות.

תמיד אנחנו בעומס של משימות.

תמיד יש לנו יותר מה לעשות

מאשר זמן לעשות את זה.

השאלה היא –

האם אנחנו נגררים ועושים מה שצף קודם?

או שאנחנו מחזיקים ראש

ובוחרים מה הדבר הנכון לעשות כעת?

אנחנו רוצים להיות בבחירה –

"ובחרת בחיים". מי שבוחר הוא בחיים,

מי שנגרר – קצת פחות.

ובשביל לבחור אנחנו צריכים שיהיה לנו סדר עדיפויות שלפיו נפעל.

שיהיה המצפן שלנו.

רובנו לא עובדים בחדר מיון,

שבו כל החלטה שגויה פירושה דיני נפשות.

רוב ה"דחופים" שמבקשים מאיתנו

יכולים לחכות למחר או למחרתיים,

לעיתים אפילו לשבוע הבא.

אז הנה הטיפ שלי היום:

שימו לב במשך היום –

כמה פעמים אתם בוחרים מה לעשות

וכמה פעמים אתם עושים

מה שמישהו אחר בחר בשבילכם?

נסו לשפר את המאזן הזה, אפילו קצת.

כל תנועה שתעשו בכיוון – תרוויחו הרבה.