השבוע ישבתי עם מנהלת חברה. החברה רווחית, אבל המנהלת בלחץ. העבודה רצה כל הזמן, התחושה היא שאין סדר, אין אף אחד שאפשר לסמוך עליו, ולפעמים קורות תקלות מעצבנות שנמאס מהן כבר ולא מצליחים למנוע.
השבוע יצא לי לשבת גם עם בעל עסק קטן, שמנסה לסגור עם לקוח חדש ומבטיח, ונכנס ללחץ גדול בגלל שהוא לא בטוח איך נכון להתנהל מולו. הלחץ, כמובן, גרם לטעויות אחרות, ולשיבוש העבודה הסדירה – מה שהקשה עוד יותר את ההתנהלות גם מול הלקוח הזה, כי מי רוצה לסגור אם זה שמולו נמצא בלחץ?
במקרה שלישי השבוע בעל עסק אחר היה בלחץ גדול מעובד שעמד לעזוב, והוא הלך אתו על קליפות של ביצים מפני שחשש מהשמצות, מה שהביא אותו להתנהלות שסיכנה אותו ממש בתביעה משפטית. כשניסיתי לעורר אותו על כך, הוא היה במצוקה גדולה: מה אעשה, אמר. אני חושש ממנו.
אחרי כזה שבוע, אין פלא שאני מתיישב כאן לכתוב על התופעה הזו: לחץ.
יש לי בשורה אחת לכל הלחוצים למיניהם. יש לכם טעות.
לטפל בגורם ולא בסימפטום
לא, אני לא מנסה להגיד לכם שאתם לא בלחץ. לא זו הטעות.
הטעות היא שאתם מנסים להתמודד עם הלחץ ישירות, במקום לשאול: למה בעצם אני בלחץ? מה אני עושה לא נכון, שבגללו אני בלחץ?
מנהלת החברה, במקום לנסות להתרוצץ אחרי העבודה, צריכה לעצור ולהבין: למה אני חושבת שאני לא יכולה לתת את העבודה למישהו אחר? מה שגוי בתפיסה שלי? הרי אין אדם שאין לו תחליף. והאמינו לי, יש בהחלט אפשרות לפתור את הבעיה הזו, גם במקומות שבהם נראה שאין. וגם אם לא לחלוטין, כי יש דברים שהם מגע אישי – עדיין אפשר לצמצם את העומס בעשרות אחוזים, ולהשאיר רק את החלק הזה של המגע האישי, שהוא בדרך כלל הרבה פחות מלחיץ.
בעל העסק הקטן, במקום לשבור את הראש איך לסגור עם הלקוח, צריך לעצור ולשאול: למה אני בלחץ? הרי החיים שלי לא תלויים בזה. אפילו העסק שלי לא תלוי בזה – ואם הוא מרגיש שכן, אז בוודאי שהבעיה שלו היא בכלל שיווק ולא הלקוח הזה. אז למה אני בלחץ? מה אני רואה לא נכון, שגורם לי ללחץ הזה? הרבה פעמים, כשמדובר בלקוח מבטיח, הטעות היא לייחס משקל כבד מדי להבטחה הזו, ובעצם – לדמיין מה יקרה אם…, כאשר באמת ההבטחה היא מעורפלת ורחוקה, וצריך לנהוג בה בזהירות רבה.
בעל העסק עם העובד, גם הוא מתבלבל. בעובד שיש לו פוטנציאל של נזק צריך לטפל בזהירות, אבל צריך לשים לב מה נותנים לו ומה לא. ובמקרים רבים, הלחץ וההליכה על קליפות ביצים רק מחמירות את הבעיה. אז למה הוא בלחץ? צריך לשים לב מה גורם לו לא לנתח נכון את המצב, מה באמת מפריע לו.
הלחץ כתמרור אזהרה מבורך
ובכל זאת, הלחץ יכול לתת לי משהו חשוב מאד. הוא נותן לי אינדיקציה. אינדיקציה למה? – בדיוק לזה, שיש לי טעות.
צריך לשים לב להבדל בין עומס ללחץ. יתכן שאני עמוס מאד, זה אפילו מצב חיובי במקרים רבים. אבל לחץ הוא לא עומס. עומס הוא מצב טכני: יש לי הרבה דברים לעשות. לחץ הוא מצב נפשי: איך אני מגיב לעומס, שיכול להיות עומס פיזי, או רגשי, או נפשי.
אז אם אני בלחץ, מה שזה מספר לי בעיקר זה שיש לי טעות. איזו? אני לא יודע עדיין. אבל כשמישהו עוצר אותי ומספר לי שיש לי טעות, אז אני לא כועס עליו. אני מודה לו, והולך לחפש מה הטעות שלי.
אז אם את או אתה בלחץ – זה הזמן לעצור ולברר למה. בדרך כלל התוצאות תהיינה מבורכות מאד.