"לא משנה מה היעד שהצבתי לעובדים שלי, הם לא עומדים בו. אני לא מחפש להיות בוס קשוח, או לרדות בהם. אבל הקצב שלהם בפועל הוא ממש לא לעניין. איך מצליחים להניע אותם לעבוד אחרת?"
את השאלה הזו נשאלתי על ידי לקוח מתחום התעשיה. מהיכרותי איתו אני יודע שהוא דובר אמת: הוא באמת לא רודה בעובדים, ובאמת מוכן להגיע לתוצאות הגיוניות. אז מה לא עובד אצלו?
שאלות של הנעת עובדים הן תמיד שאלות לא פשוטות. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעסקים שבהם יש גם קשר אישי בין המעסיק למועסקים. החל מבני משפחה, דרך חברים וכלה בסתם שכנים או מתפללים באותו בית כנסת או אולי שכנות לאותה גינה אחרי הצהרים. אז מועצם הקונפליקט בין הרצון במערכת יחסים שמחה לרצון להגיע לתוצאות טובות בעסק.
הנושא הזה רחב ולא נוכל לגעת בכולו. אבל אשתף אתכם בחלק מהתהליך שעשינו יחד, הלקוח ואני, בסיפור הספציפי הזה.
איך קובעים יעדים?
כששמעתי ממנו שהוא מוכן להתפשר על היעדים שהוא קובע, שאלתי אותו: עד כמה אתה מוכן להתפשר?
התשובה הייתה – מוכן, אבל בגבול הסביר.
מה שהצעתי לו בתגובה היה נשמע לו שערורייתי בהתחלה, אבל בסופו של דבר היה הדרך ההגיונית הכמעט יחידה להניע תהליך של שיפור.
ההצעה הייתה – להתחיל בשלב ראשון להתפשר על היעדים לא עד גבול הסביר, אלא עד גבול הביצוע בפועל. כלומר: לא לגזור את היעדים מהתפיסה שיש לו בראש, אלא ממה שקורה בשטח. להגדיר כיעד את מה שהעובדים באמת יעמדו בו.
מה אני מרוויח מצעד כזה? הרי לכאורה נראה שאני רק מפסיד: במקום לקדם את העבודה אני "נכנע" לתכתיבים של העובדים, ובמקום לדחוף אותם קדימה אני מקבל את ההספק הדל כעובדה!
להתרגל לעמוד ביעדים
הדבר הראשון שהרווחתי מזה הוא שהיעד הפך להיות משהו מחייב.
כאשר יום אחרי יום היעד מוצב בבוקר ונזנח עד הצהרים, תרבות העבודה במקום הופכת להיות לא יעילה. גם כשקובעים יעד אין שום עניין לעמוד בו, הרי כל יום זה קורה מחדש. אבל כאשר יום אחרי יום העובדים עומדים ביעד שהוצב – היעד הופך להיות משהו מחייב. וזה כבר בסיס איתן לשיפור.
לא רק זה. גם מבחינת המוטיבציה, עובד שמורגל לעמוד ביעדים הוא עובד שמח. עובד שמורגל לחוסר שביעות רצון מההספק שלו הוא עובד שאיננו שבע רצון מהעבודה. לכן קביעת יעדים שעומדים בהם היא רעיון מצוין גם מבחינת האווירה במקום העבודה. וכולנו יודעים עד כמה האווירה חשובה ותורמת לתוצאות העסקיות.
ומה הלאה?
כעת, כאשר יעדים הפכו להיות משהו ממשי והמוטיבציה של העובדים עלתה – כעת זה הזמן להתחיל למתוח את היעדים ולהחזיר אותם לגודל הנכון. לפעמים זה עשרה אחוז הגדלה ועוד עשרה אחוז עד שמגיעים, ולפעמים זו מהפכה בדרך העבודה שמגדילה את היעדים בבת אחת בהרבה.
אבל בכל מקרה, אם עברתם את התהליך של הטמעת החוויה של עמידה ביעדים אצל העובדים, העליתם את המוטיבציה ויצרתם מחויבות להספקים – הבסיס שלכם להתקדמות הלאה הוא הרבה הרבה יותר אמיתי ויציב.
ואם אני עסק של עובד אחד?
לא נקפח גם את העסקים הקטנים והעצמאים. לא פעם אתם משחקים במחזה הזה את שני התפקידים: העובד וגם המנהל. ואז כמובן שאתם כועסים על עצמכם על חוסר ההספק, ומתקשים להתקדם כמו שאתם רוצים.
גם עבורכם העצה הזו טובה, אולי אפילו יותר מאשר עבור בעלי העסקים שיש להם עובדים נוספים.
קיבעו לעצמכם יעדים קטנים, כאלו שתעמדו בהם, ומשם תתקדמו הלאה. גם עבורכם, המוטיבציה והמחויבות יחוללו פלאים בעסק שלכם.
באחריות.
אהבתם? מוזמנים לשתף ולהגיב!
להתראות,
יהושע