תפסיק לרוץ

בע"ה

"יהושע, אני לא מבין. אני רץ מהבוקר עד הלילה. אני עושה את המקסימום, אני עושה את ההשתדלות הכי גדולה, אני באמת מנסה, אבל תמיד, בסוף החודש – זה אותו דבר"

משווק בכל המרץ, עולה לשיחות מכירה, רץ לפגישות אצל לקוחות, עובד על הצעות מחיר, נותן את הנשמה לכל בלת"מ של לקוח.

מזהה את עצמך? אז אני רוצה לשאול אותך משהו:

מה היה קורה אם במקום לרוץ לשלושה לקוחות, היית יושב עם לקוח אחד – אבל גובה פי 3? מה היה קורה אם במקום לחפש עוד עבודה, היית משפר את השירות הקיים – ומעלה מחירים? מה היה קורה אם במקום לכבות שריפות, היית בונה מערכות שמונעות אותן מראש?

אני יודע שזה מרגיש מנותק, אני יודע שזה נראה לך גדול עליך, אני יודע שקשה לך להאמין בזה.

אבל ברוב המקרים – ההשתדלות שאנחנו עושים, היא לא ההשתדלות הנכונה. אתה לא אמור להתאמץ כל כך.

כמה מהלקוחות שאתה רץ אליהם משלמים לך מחיר הוגן? כמה מהם מעריכים את מה שאתה עושה? כמה מהם היית שומר אם היית יכול לבחור?

אתה לא רץ מהר כי אתה עסוק. אתה עסוק כי אתה רץ מהר.

תחשוב על זה רגע.

כשאתה רץ כל הזמן, אין לך זמן לחשוב. כשאין לך זמן לחשוב, אתה לא משפר כלום. כשאתה לא משפר כלום, אתה נשאר עם אותם לקוחות, באותם מחירים, באותה שיטה. וכדי להרוויח מספיק – אתה צריך לרוץ עוד יותר מהר.

זה מעגל. ואתה בתוכו.

אבל יש דרך לצאת. הצעד הראשון: תפסיק לרוץ.

כן, אני יודע. "אבל המשכורות! השכירות! החשבונות!"

אני לא אומר לעצור לגמרי. אני אומר להאט. קח יום אחד בשבוע. או אפילו חצי יום. ותחשוב.

מי הלקוח האידיאלי שלי? מה הערך האמיתי שאני נותן? איך אני יכול לתת יותר ערך – בפחות זמן?

ככל שתהיה יותר ברור לגבי מי אתה, מה אתה נותן, ולמי אתה נותן – ותתחיל לעבוד בצורה יעילה – ככה תצטרך לרוץ פחות.

אני יודע שזה מפחיד. להפסיק לרוץ זה מפחיד. הריצה נותנת תחושה של עשייה, של התקדמות. אבל זו אשליה.

ההבדל בין 10,000 ש"ח בחודש ל-30,000 ש"ח בחודש – הוא לא כמה מהר אתה רץ. זה לאיזה כיוון.

יהושע

את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן. להצטרף לרשימה