בע"ה
אתמול ישבתי עם לקוח. מורה שמלמד תחום מאוד מתקדם בהייטק. מלמד בכמה מסגרות, עסוק בחדשנות. מישהו שבאמת מוביל את התחום שלו.
הגענו למסקנה שכדי להתקדם הוא צריך לפתוח בנטוורקינג משמעותי עם אנשי מפתח בתחומו.
ואז הוא שאל שאלה משמעותית:
"איך אני מציג את עצמי? אני מורה? זה ממש משעמם. אבל מה אני אמור להגיד? שאני המוביל בתחום? איך אני יכול להכתיר את עצמי בתארים מפוצצים? מי שמני לזה?"
שלא תבינו. מדובר במישהו שבאמת עסוק בהובלה. שומר על חדשנות. יוצר כל הזמן חומרים שישמרו את התלמידים שלו בחזית הטכנולוגיה. הוא באמת מוביל.
אבל אני ממש הבנתי את חוסר הרצון שלו להתהדר בתארים. זה מרגיש לא אמיתי וריק. לכן חשבתי שצריך לשנות כיוון.
"אתה צודק לגמרי", אמרתי לו. "לתאר את עצמך בתארים גדולים זה באמת ריק ופומפוזי. אבל יש לי שאלה אחרת: האם אתה יכול לתאר את השליחות שלך? מה אתה רוצה לעשות?"
התוצאה היתה מאירת עיניים תרתי משמע. העיניים שלו פשוט נדלקו ברגע.
"בטח, את השליחות שלי – זה אני ממש יכול להסביר!"
אז הנה, אמרתי לו: אתה אמנם הולך להציג את עצמך – אבל לא לחשוב על עצמך.
כי הטייטל האמיתי שלך – זה השליחות שלך. זה מה שחשוב לך ולא מה שהשגת. והסיפור מה עשית זה רק בשביל להסביר – שהשליחות שלך זה רציני, זה באמת. לא סתם להתהדר.
ואז אין שום בעיה לדבר על דברים גדולים – כי זה באמת מה שאתה עוסק בו.
התופעה הזו מלווה אותנו בעסקים כל הזמן.
כשאנחנו חושבים על עצמנו – אנחנו קטנים, ולא נוח לנו לומר גם מה שצריך לומר.
לעומת זאת, כשאנחנו חושבים על הקהל ומה שאנחנו רוצים לעשות בעבורו – גם העיניים נדלקות, וגם המרחבים נפתחים. אפשר באמת לספר מה אנחנו רוצים ומה אנחנו עושים.
תנסו בבית, מומלץ!
יהושע
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן. להצטרף לרשימה