בע"ה
יש קול קטן שהרבה בעלי עסקים שומעים ולא מדברים עליו.
הקול שאומר:
"אולי ככה זה אמור להיות."
"אולי כולם מרגישים ככה."
"אולי בעל עסק, זו פשוט המציאות."
הקול הזה נשמע כמו השלמה חיובית.
כמו בגרות.
כמו קבלה.
אבל הוא לא.
בוא נסתכל מאיפה הוא הגיע.
הקול הזה לא נולד ביום שטוף שמש של נחת.
הוא הגיע אחרי שניסית הרבה.
רשימות, שיטות, אפליקציות, "פשוט לעבוד יותר קשה."
אף אחד מהם לא החזיק.
ואחרי כמה ניסיונות כאלה, אדם מחפש הקלה.
וההקלה הכי פשוטה היא להחליט:
"אולי ככה זה אמור להיות. אני אפסיק לנסות."
זה מרגיש כמו שלום פנימי.
בפועל, זה ויתור מוסווה.
תשים לב למשהו.
אחרי כל הניסיונות, אחרי כל האכזבות,
אתה עדיין רוצה לחיות אחרת.
אתה לא ויתרת על החיים.
אתה לא פוטרת את עצמך מהעסק והפכת לשכיר.
יש בך משהו שרוצה.
הרצון הזה הוא סימן.
סימן שהיעד שלך אמיתי,
ושהדרך שניסית פשוט לא הייתה הנכונה.
ה' לא ברא אותנו לחיות בריצה תמידית,
בלחץ תמידי, בתחושה שלא מגיעים.
אמר הרבי מלובביץ':
"תמיד שמח, אף פעם לא מרוצה."
שמח עם מה שיש.
לא מרוצה כי יש לאן לשאוף.
שמחה ושאיפה. ביחד.
זו תנועה אמיתית, מבוססת אמת,
שיכולה להימשך לאורך זמן.
בהצלחה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן.
להצטרף לרשימה