פורסם לראשונה בגיליון "על הדרך" של מייל מיוזיק, בסדרה "שיווק מזווית שלא הכרתם"
בע"ה
יש לנו אי-נוחות עם שיווק.
בסתר הלב אנחנו מצפים שאם רק ניתן מוצר טוב ושירות אמיתי, האנשים כבר יבואו מעצמם. וכשזה לא קורה, מתגנבת תחושה שמשהו כאן לא הוגן: שאנחנו נאלצים כאילו להתחנן, להרים את הקול, לעשות גימיקים. הרי חינכו אותנו לצניעות ולנעימות, ופתאום נדמה שבעולם הזה מצליח דווקא מי שיודע לצעוק חזק יותר.
אז אנחנו מצמצמים את השיווק, מגלגלים אותו לאחרים, אומרים "אני לא מבין בזה". ומפסידים.
אבל שווה לעצור רגע ולשאול: כמה אנחנו עצמנו יודעים על האנשים סביבנו שיכולים לעזור לנו? כמעט כלום.
איוואן מייזנר, מייסד רשת הנטוורקינג BNI, אמר שכולנו הפכנו לאנשי מערות. יש לנו את מערת הבית, את מערת המשרד, ובדרך גם את מערת האוטו. את מי כבר פוגשים ביניהן?
וכאן העיקר: בדיוק כמונו, גם האנשים שאנחנו יכולים לעזור להם יושבים במערות שלהם. הם לא יודעים שאנחנו קיימים, ובוודאי לא יודעים שיש לנו בדיוק את הפתרון שהם מחפשים.
לכן התפקיד שלנו הוא לא רק לתת את השירות, אלא גם לספר עליו. להביא את הטוב שיש לנו לידיעת העולם, זה חלק מהשליחות שלנו.
וברגע שמבינים את זה, מגלים ששיווק הוא בסך הכל תקשורת בין אנשים.' לא צריך לקפוץ ברחוב בלבוש משונה כדי שיסתכלו עלינו. צריך פשוט להגדיר היטב את הערך שאנחנו נותנים ולמי, לאתר את המקומות שבהם אותם אנשים נמצאים, ולומר להם את זה בצורה טובה. ואם הערך באמת מדבר אליהם, הם ישמחו לבוא.
ואולי, בדרך, נגלה שאנחנו דווקא כן מבינים בשיווק. כי אנחנו מבינים איך להסביר את הטוב שלנו לאחרים.
בפעם הבאה נדבר על החובה להקשיב ללקוח, כי בלי להקשיב, אי אפשר באמת לתקשר.