בע"ה
"יש לנו שתי דרכים מכאן."
"אנחנו יכולים להמשיך לבסס את העסק עוד קצת, לבנות את המערכות נכון, להעלות רווחיות, ובסופו של דבר יהיה לך עסק שיכניס 30-40% יותר ב-30-40% פחות עבודה."
נשמע טוב, נכון?
"אבל יש גם אפשרות שנייה," המשכתי. "אנחנו יכולים לכוון גבוה יותר. להבין שיש לך פתרון שיכול לתת ערך משמעותי להרבה מאוד לקוחות, ולרצות לבנות את קנה המידה הבא שלך."
זה לא אומר יותר עבודה. זה אומר עבודה אחרת.
זה ישנה את מה שאתה עושה בעבודה, וזה ישנה גם קצת את מי שאתה – אם כי רק במקומות שבהם אתה רוצה להשתנות. בערכי הליבה שלך לא ניגע. ח"ו. ההיפך, נפתח אותם. אבל בתפיסה העצמית, בדרך שבה אתה חושב על העולם – בזה ניגע בהחלט.
"השאלה הגדולה היא," אמרתי לו בסוף, "מה אתה רוצה? מה טוב לך?"
מצד אחד – אין מצווה לגדול. מצד שני – כשה' נותן פוטנציאל, הוא גם יוצר צורך. צורך למלא את השליחות, למצות את היכולות.
וצריך לדעת שבשני המקרים אתה תעבוד ובשני המקרים יש התמודדות.
וגם לדעת שאם לא תבחר – זה כמו לבחור את האפשרות הראשונה. זה יקרה ממילא. כך או כך אתה תצטרך לעבוד על העסק, לשפר, לדייק. אם תבחר – אתה יכול לקבל את השנייה. זו התמודדות לא פשוטה, אבל שכרה בצידה.
זה לא יקרה מחר בבוקר. בכל מקרה נצטרך עוד כמה חודשים ואולי שנה לסדר התנהלות. אבל – כבר מעכשיו נתחיל לחשוב אחרת.
את הנאום הקטן הזה נשאתי בפני לקוח בשבוע שעבר. הזמנתי פגישה מחוץ לסדר. הצעתי לו להביא גם את אשתו. כי כדי לקבל החלטה כזו – צריך להחליט אותה מכל הלב.
זו פגישה שאני מקיים מדי פעם, כשצריך, עם לקוחות הליווי. לא לכולם יש הזדמנות, יש כאלה שטובעים בשוטף. אבל מי שיש לו – זה חשוב שידע וישים לב. ומה שיחליט – אני איתו.
אז איפה אתם בסיפור הזה? מה אתם הייתם מחליטים? איפה זה פוגש אתכם?
בהצלחה!
יהושע
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן. להצטרף לרשימה