בע"ה
אחד הדברים שהכי תקעו אותי בהתחלה –
לבקש כסף.
בתמחור, במכירה, בגבייה.
תמיד איזה קול קטן בפנים:
"נו, אולי תעשה לו הנחה?
הרי אם היית באמת איש חסד,
היית נותן את זה בחינם…"
והרגשתי קצת קבצן.
מי שמבקש כסף – לוקח.
מי שנותן בחינם – נותן.
עד שהבנתי משהו שהפך לי את התמונה:
מחיר הוגן הוא טובה – קודם כל ללקוח.
תחשבו רגע על גמ"ח.
מי מחליט מה יש בגמ"ח? הנותן.
הלקוח? מקסימום מבקש.
הוא לא שולט, לא בוחר, תלוי –
כמו ילד שההורים דואגים לו.
נחמד, אבל אף אחד לא רוצה
להישאר ילד כל החיים.
כשאני גובה מחיר הוגן,
אני בעצם אומר ללקוח:
"אני מכבד אותך.
אני מאמין שאתה יכול לשלם,
לבחור, ולעמוד מאחורי ההחלטה שלך."
היה לי חבר במצב כלכלי לא פשוט.
הוא ביקש להיות הלקוח הבא שלי – בחינם.
אמרתי לו: לא. שקל הנחה לא אתן לך.
הוא נדהם. "למה?"
כי אני מעריך אותך.
כי אני מאמין ביכולת שלך.
אחרי שבוע הוא חזר: "אני בפנים."
שלוש שנים עבדנו יחד.
הוא כמעט שילש את ההכנסות.
וחברים טובים עד היום –
דווקא כי לא ריחמתי עליו.
הרמב"ם אומר שהצדקה הגדולה ביותר
היא להעמיד אדם על הרגליים,
תחשבו על זה רגע:
להעמיד אותו על הרגליים זה בעצם –
לגרום לאדם להיות מסוגל לשלם מחיר מלא על מה שהוא קונה
ולא להזדקק להנחות.
זו הצדקה הגדולה ביותר.
ולכן – היזהרו מהנחה מרחמנות.
כי אתם תרגישו שוויתרתם,
הוא ירגיש ששילם הוגן,
ומהפער הזה נולדים כל המתחים.
רוצים לתת? תנו – על השולחן, בגלוי.
מחיר הוגן זה לא קמצנות.
זה בסיס למערכת יחסים בריאה,
פנים אל פנים, בין שני אנשים עצמאיים.
אז שאלה אליכם –
מתי בפעם האחרונה הורדתם מחיר כי היה לכם לא נעים?
מה זה עשה לתחושה שלכם מול הלקוח?
ומה היה קורה אילו הייתם מבקשים, בשקט, את המחיר ההוגן?
שווה לחשוב על זה קצת.
שיהפכו לנו הימים האלו לששון ולשמחה במהרה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן.
להצטרף לרשימה