בע"ה
השבוע ישבתי עם בעל עסק,
והוא לא הפסיק להתנצל.
יש לו חמישה עובדים.
העסק מפרנס יפה.
והוא בנה את זה בעצמו, מאפס.
אבל כל פעם שהיה צריך להראות לי משהו,
הוא חיפש אותו.
פעם בוואטסאפ, פעם במייל,
ופעם בפתק בתוך האוטו.
ואמר לי, חצי בצחוק וחצי לא –
"אני יודע, אצלי הכל בלגן."
ראיתי שלא נעים לו.
אתם יודעים, זו סיטואציה שמוכרת לכולנו –
אנשים שבנו משהו אמיתי,
ומתביישים דווקא במה שהצליח להם.
אמרתי לו: קודם כל תבין משהו.
ככה רוב האנשים בעולם גדלים.
ככה יזמים עובדים.
קודם יורים,
ואחר כך בודקים איך לסדר את זה.
אם היית מנסה לגדול מסודר,
כנראה שהיית נשאר קטן.
אז גדלת. וזה מצוין.
כלומר – הבלגן שלך הוא לא סימן שנכשלת.
הוא תוצר לוואי כמעט הכרחי של צמיחה.
ותזכור גם עוד משהו חשוב –
עכשיו באמת הזמן לעשות סדר.
לא כי זה לא נראה מקצועי,
ולא כי מישהו יבוא לבדוק אותך.
אלא כי יש גבול
כמה אפשר לגדול בתוך בלגן.
ואיך יודעים שהגעתם לגבול הזה?
זה לא לפי גיל העסק ולא לפי המחזור.
זה נראה בדיוק ככה:
העובד לא יודע איפה הדבר נמצא,
אז הוא שואל אותך.
הלקוח לא יודע למי לפנות,
אז הוא פונה אליך.
וכל דבר חדש שאתה רוצה להוסיף
מתחיל ונגמר בזמן שלך.
מהרגע הזה, הראש שלך הוא התקרה של העסק.
כלומר – הסדר הוא לא מה שעושים במקום לגדול.
הוא מה שמאפשר את הצמיחה הבאה.
שאלה אליכם:
כמה פעמים השבוע שאלו אתכם משהו
שהתשובה עליו קיימת רק אצלכם בראש?
ואם היה נכנס אליכם עובד חדש מחר,
כמה מהשבוע שלכם היה הולך
על להסביר לו איפה הכל נמצא?
אולי דווקא שם כדאי להתחיל.
בהצלחה!
את התובנות האלה אני שולח כל שבוע במייל, לפני שהן מגיעות לכאן.
להצטרף לרשימה