בע"ה
חזרנו מפסח ואנחנו מתחילים מחדש את השגרה.
מצד אחד, יש לנו כמעט חצי שנה של עבודה עד החגים הבאים.
אבל מצד שני…
הקיץ הזה, כמו כל קיץ, מלא בשבירות שגרה.
ל"ג בעומר, שבועות, חופשות בתי ספר, בין הזמנים…
ואחרי כל זה – נגיע כבר לאלול.
איך באמת אפשר להתקדם בתוך כל השגרה השבורה הזו?
הנה שני סיפורים, כל ספור ילמד אותנו טיפ קטן אבל חשוב.
הסיפור הראשון –
לפני כמה שנים שוחחתי עם לקוח שלי,
סופר סת"ם,
והוא שיתף אותי בטיפ מעולה:
"כשאני רוצה לצאת מהעבודה, אני שואל את עצמי:
אם הייתי מלמד בתלמוד תורה
ועומד מול כיתה,
האם הייתי עוזב את הכיתה בשביל הדבר הזה?
מה שלא הייתי עוזב כיתה בשבילו –
אני גם לא עוזב את העבודה שלי."
תחשבו על זה רגע.
אנחנו כעצמאים, לפעמים מתייחסים
לזמן העבודה שלנו כהפקר.
אבל אם היינו שכירים? אם היינו עובדים מול בוס?
האם היינו קמים באמצע יום העבודה בשביל כל סידור קטן?
כנראה שלא.
זה הטיפ הראשון שלי לקיץ:
התייחסו לזמן העבודה שלכם בכבוד,
כאילו אתם עובדים אצל מישהו אחר.
הסיפור השני קשור להיערכות מראש.
מנכ"ל ארגון פעמונים סיפר לי פעם,
שכשהיו עושים הרצאות על תכנון כלכלי למשפחות,
היו שואלים את הקהל:
"תנו דוגמה להוצאה בלתי צפויה".
ואחת התשובות הקבועות הייתה: "בר מצווה".
בר מצווה? באמת? אירוע שידוע 13 שנים מראש?
הסיבה היא שאנחנו מתבלבלים
בין משהו לא שגרתי
לבין משהו לא צפוי.
והקיץ – עם כל החגים והחופשות שלו – הוא אמנם לא שגרתי,
אבל הוא בהחלט צפוי.
אנחנו יודעים בדיוק מתי יחול שבועות,
אנחנו יודעים מתי מתחילות החופשות,
ואנחנו יודעים מתי מתחיל אלול.
לכן, הטיפ השני הוא:
תכננו את הקיץ מראש,
עם כל שבירות השגרה הידועות.
קבעו לעצמכם מראש איך תעבדו בימים שמסביב לחגים,
איך תתפקדו בתקופת החופש הגדול,
ומה יקרה בבין הזמנים.
אז לסיכום:
היכולת שלנו להתקדם בעונה הקרובה
תלויה הרבה במיינדסט שלנו.
במצב התודעה.
באחריות שניקח על עצמנו
ועל ההתקדמות שלנו.
וביכולת שלנו לאזן בצורה טובה
בין הרצון לחיות את החיים,
לחוות את החגים
ואת הזמנים המשפחתיים שהקיץ מזמין לנו,
לבין הרצון לקדם את העסק.
וכשנעשה את כל זה בלי רגשות אשמה,
אלא בראייה מפוקחת –
כנראה שנצליח להתקדם הרבה יותר.
בהצלחה!