בשבוע שעבר העברתי שני ימי עיון עמוסים מאד
לקבוצה של מנהלות קבוצות נטוורקינג מכל הארץ, מטעם ארגון תמך
[אגב, לבעלות עסקים – מומלץ בחום להצטרף לכזו קבוצה].
אחת הבעיות המרכזיות שהן העלו
היתה בעיית העומס.
איך אפשר להיפטר מהעומס הבלתי אפשרי הזה?
כמו יהודי טוב, השבתי על שאלה בשאלה:
האם אתן באמת רוצות להיות לא עמוסות?
אגלה לכם משהו שאולי שמתם לב אליו בעבר:
לא פעם אנשים מייצרים עומס, כמעט בכוונה,
רק בשביל לא להרגיש שהם לא עושים שום דבר, או לא עושים מספיק.
בכנות, כשהוא מאוזן – העומס הוא דבר מבורך.
כבר קרה לי לא פעם שלקוח שנאלץ להמתין לפגישה שבוע או שבועיים
אמר לי: אם לא היית עמוס – לא הייתי רוצה לעבוד אתך.
מי שעמוס פירושו של דבר שהוא בעשיה.
ועשיה היא דבר מאד מבורך.
אבל – הבעיה מתחילה כשאנחנו מאבדים את האיזון.
עמוסים מעבר, לא מצליחים למצוא את הזמן למנוחה ולמילוי מצברים,
ובעיקר – כשאנחנו מרגישים עמוסים בדברים הלא נכונים.
ואז אין לנו זמן למה שאנחנו רוצים באמת,
וכאמור גם לא לעצמנו.
בעברית יש שני ביטויים שמשקפים את הפער הזה:
אנחנו מדברים על מי שעמוס כל טוב,
ואנחנו מדברים על מי שעמוס לעייפה.
אנחנו רוצים להיות עמוסי כל טוב,
כשזה מתחיל לעייף – סימן שצריך לחשב מסלול מחדש.
המפתח לעומס בריא וטוב
הוא היכולת להיות בבחירה מתמדת
ולא להגרר אחרי המציאות החיצונית.
אבל על זה נדבר בנפרד.
והנה אני כבר נותן לכם "ספוילר" –
אי"ה בשבועות הקרובים
נשתף אתכם בסדרה שלמה של תובנות
על ניהול זמן, ניהול משימות
ובעיקר – על איך להספיק את הדברים הנכונים בחיים
ולא לכרוע תחת העומס.
ניפגש…
להתראות,