בע"ה

הנושא שלנו היום רלוונטי להרבה מאד תחומים בחיים, בתחום העסקים וגם בתחומים אחרים. הוא קשור לבעיה של דחיית משימות – כשמשימה שרציתי לעשות מזמן יושבת לי על השולחן, ואני פשוט לא מצליח להביא את עצמי לגשת אליה. הוא קשור גם ליכולת להניע תהליך משמעותי, שבשביל לעשות אותו אני צריך לעבור שלבים רבים, ובגלל שאני לא יודע איך להתקדם עד הסוף אני מעדיף לא להתחיל. כמלווה עסקי אני נתקל בבעיה הזו גם אצלי, וגם אצל הלקוחות – כשהם מתקשים להוציא לפועל תכניות משמעותיות.

פעמים רבות הסיבה לדחיית משימה, או לחוסר יכולת להתמודד עם פרויקט, היא הניסיון לתפוס את כולו בבת אחת. אז מתקיים פתגם חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת". הסוד הוא להבין שאין כזה דבר, פרויקט שעושים אותו בבת אחת. תמיד, אבל תמיד, פרויקט הוא אוסף של פעולות או משימות, שכאשר הן מסתיימות – מסתיים הפרויקט. אבל בפועל, מה שאני עושה בכל רגע הוא תמיד משימה או פעולה אחת, אחת בלבד. למשל: אם אני רוצה לקנות רכב, זה פרויקט. יש מספר פעולות שאני צריך לעשות: לבחור אם אני רוצה חדש או משומש, להחליט על התקציב, למצוא את המקום בו אחפש את הרכב – אם זה בשוק היד השניה, אצל סוחרי רכב, חברות גדולות או יבואנים, ללכת לחפש את הרכב הספציפי שארצה וכן הלאה – עד שהרכב החדש חונה אצלי בחניה.

המפתח הוא להבין שסדרת הפעולות הזו יכולה לקרות מיידית, אחת אחרי השניה, בלי הפסקה; והיא יכולה לקרות גם לאט לאט, כל יום או כל שבוע פעולה נוספת. כשמדובר בפרויקט קטן, פעמים רבות נעדיף להתמקד בו ולסיים אותו במהירות. אבל כשמדובר בפרויקט גדול, או כשמדובר בפרויקט מורכב, הן מבחינה רגשית והן מבחינה מעשית, המפתח לביצוע הוא דווקא בהפרדת המשימות אלו מאלו ועשיית כל אחת מהן בנפרד. כשפועלים כך, גם הפרויקט הגדול הופך להיות הרבה פחות מאיים, כשמתקיים חציו השני של מאמר חז"ל – "תפסת מועט תפסת".

יותר מזה. ככל שהשינוי שאני רוצה לחולל הוא גדול יותר, כך הצעדים צריכים להיות קטנים יותר וזהירים יותר. למשל, אם אני רוצה להגיע במהירות למרחק של מאה מטר – יתכן שהדרך הטובה ביותר עבורי היא לרוץ לשם. אבל אם אני רוצה להגיע למרחק של קילומטרים – אם ארוץ אשבר בדרך, והדרך הטובה ביותר עבורי היא ללכת בקצב קבוע, עם הפסקות בדרך, כדי להגיע באמת בשלום לקצה המסלול. כך גם בעסקים. אם אני רוצה שינוי קטן, אני יכול פשוט לשנות. אבל שינויים גדולים, כדי שיהיו ברי קיימא, צריכים לקרות בצורה מדורגת ובזהירות. מי שרוצה להגדיל בצורה עקבית את המכירות, למשל, לא יכול לפעול בצעדים אימפולסיביים, ולצפות שהתוצאות תגענה בריצה. הוא צריך להתכונן, לבנות את השלבים השונים, לחשוב מראש לטווח זמן קדימה, ולהבין את המשמעות של כל צעד כלפי מה שכבר יש לו היום. מה שזה אומר לגבי הביצוע הוא שגם אותו צריך לפרק לחלקים, ולהתקדם בדרך שמאפשרת לבעל העסק ולעסק לעכל את השינויים.

וכאן נכנס גם גורם חשוב נוסף: ההתמדה. הצלחת החלוקה לצעדים קטנים מותנית בהתמדה של הביצוע. כמו נפח, שמכה בקצב קבוע על המתכת, בכל מכה הוא פועל משהו קטן מאד, ובסופו של דבר הכלי מתעצב תחת הפטיש. אבל שילוב של שני הגורמים האלו, החלוקה לחלקים קטנים וההתמדה, יביא אותך רחוק מאד. הרבה יותר רחוק משתוכל לשער כעת, כשאתה בתחילת הדרך.