בע"ה
משהו מעניין קרה לי השבוע…
נתתי משוב לספק שלי.
יש לי קשר טוב עם היועצת שמלווה אותו.
ולכן הרגשתי נוח לומר בדיוק מה אני חושב על השירות שלו.
למרות שזה לא היה הדבר הכי נחמד לומר.
ואז היא הזכירה לי משהו.
משפט שאמרתי לה לפני שנים, כשעבדנו יחד:
"אני יודע לעזור למי שאין לו הרבה זמן.
למי שרוצה לעבוד במשרה חלקית.
למי שרוצה ללמוד שני סדרים ביום.
למי שרוצה להיות עם המשפחה ולעבוד רק מתשע עד אחת.
לכל מיני קשיים ובעיות – אפשר לעזור.
אבל אני לא יודע לעזור למי שלא מוכן לדבר עם הלקוחות שלו."
האמת? לא זכרתי שאמרתי את זה.
אבל כשהיא הזכירה לי – הזדהיתי לגמרי.
וחשבתי שכדאי לשתף גם אתכם.
כי זה באמת היסוד של כל עסק:
הרצון והיכולת להקשיב ללקוחות.
הקב"ה לא סוגר לנו אף פעם את הדלת.
תמיד הוא משאיר מקום שאפשר להסתדר איתו.
אפשר להתמודד עם מגבלות של זמן.
עם אילוצי משפחה.
עם קשיים בתזרים.
אבל אם אני לא מוכן להיות בתקשורת עם הלקוחות שלי?
להקשיב להם?
לנסות לראות גם את הצד שלהם?
זו בעיה שאני לא יודע איך להתמודד איתה.
וזה לא חד ערכי – או שאתה מקשיב או שלא.
זה משהו שעובדים עליו.
כל פעם מחדש צריך ללמוד להניח בצד את מה שאנחנו חושבים.
ולהקשיב לצד השני.
זה אתגר מתמשך.
וככל שמצליחים בו יותר – גם העסק מצליח יותר.
בהצלחה!